צוואה

"הואיל ואין אדם יודע את יום פקודתו; והואיל וברצוני לערוך צוואה ולהביע בה את רצוני האחרון בנוגע לכל אשר ייעשה ברכושי אחר מותי, לאחר אריכות ימים ושנים"

במילים אלו ממש נהוג לפתוח צוואה וכל משמעותה של הצוואה טמון במשפטים אלו. הצוואה הינה בעצם הבעת רצונו החופשי של המצווה, מה ייעשה לאחר מותו, ברכושו ולעיתים גם בגופו. המצווה איננו כפוף לכללים אלו ואחרים וזכותו לצוות מה ייעשה ברכושו וגופו כאוות נפשו. לאחר פטירתו של המצווה לא בוחנים את צוואתו במאזניים של צדק או נורמות חברתיות מקובלות, אלא נצמדים לאמור בצוואה ופועלים להוציאה אל הפועל כדברה ולשונה.

לכאורה ניתן לחשוב שזהו. אדם ערך צוואה על פי כל הכללים. הלך לעולמו ובכך מנע מלחמות מיותרות בין בני משפחתו – אז זהו שלא. ממש לא. צוואות הינן במקרים רבים רק ההתחלה של המלחמות והצרות. לא אחת מוגשת "התנגדות לצוואה" ולפיכך מתנהלות מלחמות ארוכות שנים בין בני משפחה מקרבה ראשונה (אחים נגד אחים, בן נגד הורה) על הצוואה, האמור בה ומשמעות האמור בה.

חשוב מאד שלא תפלו לטעות. עריכת צוואה כדין מונעת רבות מהמלחמות והמחלוקות. צוואות רבות "עוברות חלק". לא די לערך צוואה. חשוב מאד לערך צוואה אצל עו"ד מימן הבקי בתחום שידאג לצוואה שלא יהא ניתן בקלות לטען כנגדה.

וכמובן עדיף לערך צוואה מאשר ללכת לעומם שכולו טוב ולהותיר כאן בעולם הלא מי יודע מה טוב, קרקע פורייה למלחמת ירושות.

היורשים לא חייבים לשכור את שירותיו של עורך הדין שערך את הצוואה בכדי לממשה "להוציאה אל הפועל", אך ישנם במקרים בהם המצווה, הורה גם לעניין זה ומינה מי יהא "מנהל העיזבון" של צוואתו. מנהל העיזבון הוא זה שינהל את העניינים מיום פתיחת הצוואה והקראתה ליורשים המופיעים בה ו/או ליורשים הטבעיים של הופיעו בה. תפקידו של מנהל העיזבון תם עם חלוקת הכספים והרכוש שהיו בעת הפטירה ע"ש הנוח וזאת על פי מצוותו.

כפי שכבר הסברנו לא חובה לערוך צוואה. ממש לא. כל אדם יכול לחיות את חייו בשלווה ולדעת כי ביום פטירתו, עד 120 כמובן, חוקי המדינה מסדירים גם את עניין חלוקת רכושו מכל מין וסוג, בארץ ובחו"ל. שתי הסיבות העיקריות לעריכת צוואה הן : רצון המצווה למנוע מלחמות מיותרות ולהדגיש את רצונו באמצעות הצוואה ו/או רצון המצווה להוריש את רכושו בניגוד לאמור בחוק הירושה. כלומר להוריש את רכושו ו/או חלק ממנו לאדם שאילולא היה נזכר בצוואה לא היה יורש על פי דין – אדם שלא מוגדר בחוק "יורש טבעי".

ישנה נטייה לחשוב שרק העשירים ועתירי הרכוש צריכים לערך צוואה ולצוות בה את רכושם כבחירת ליבם. טעות!!! הרי גם כאשר סך הרכוש מסתכם בדירה, רכב ומעט חסכונות בבנק – זו עילה מספיק טובה לשנס מותניים ולצאת למלחמה קשה. מלחמה שמטבע הדברים מתחוללת בין בני משפחה. בני משפחה שעד פטירת המנוח היו ביחסים הטובים ביותר ובהינף יד הפכו ליריבים על גבול האוייבים המרים ביותר.

חוק הירושה מסדיר היטב את חלוקת הרכוש של הנפטר וזאת במידה שלא הותיר צוואה. החלוקה הינה על פי קרבת בני המשפחה הנותרים ואפילו החלוקה הפנימית ביניהם מעוגנת בחוק.

במידה ולמנוח אין קרובי משפחה חיים – המדינה היא היורשת. (הנה עוד סיבה טובה לערך צוואה) !!!

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

 צור קשר